בהיסטוריה המודרנית של קוריאה אפשר להצביע על שלושה אירועים מרכזיים: המודרניזציה, שראשיתה לקראת סוף המאה ה-19; הכיבוש היפני, שהתרחש בין השנים 1945-1910; וחלוקת קוריאה לשתי מדינות שהתרחשה עם תום הכיבוש היפני. מחקר זה בחן את הקשר בין שלושת האירועים הללו, לבין השתמרותם של מאפיינים תרבותיים מסורתיים ייחודיים בתרבות קוריאה: הלבוש המסורתי (האנבוק), השפה הכתובה (האנגול), וחגים מסורתיים כמו ראש השנה הקוריאני וחג הצ׳וסוק. במחקר נטען כי קיים קשר הדוק בין הזהות הלאומית והלאומיות להשתמרות המאפיינים התרבותיים מסורתיים בקוריאה לאורך המאה ה-20. זאת ועוד, המאבק בין המסורת למודרנה היווה גורם משמעותי אשר השפיע על ההשתמרות של אותם מאפיינים. חלק משמעותי מהלאומיות הקוריאנית התבטא ברצון לפיתוח ולמודרנה- רצון שלעיתים בא בניגוד למאפיינים תרבותיים מסורתיים שנתפסים כמיושנים. עם זאת, ניתן לראות קשר בין התגברות הלאומיות והחשיבות של הזהות הלאומית לאורך המאה ה-20 לבין התגברות הדגש על המאפיינים התרבותיים הייחודיים. העמקת הדגש הזה בא לידי ביטוי למשל בשימוש בכתב הקוריאני בלבד ולא בכתב הסימנים הסיני, שהיה הכתב המרכזי בקוריאה עד סוף המאה ה-19. מזאת ועוד ניתן להסיק כי התגברות הלאומיות והחשיבות של הזהות הלאומית, וכך גם השאיפה למודרנה בקוריאה, היוו גורמים משפיעים משמעותיים על השתמרות המאפיינים התרבותיים המסורתיים לאורך המאה ה-20.
.JPG)