דחפים גנטיים (gene drive) הינם רכיבים גנטיים המטים לטובתם מעבר תכונות מסוימות בתורשה וביכולתם לעצב מערכת אקולוגית. באמצעות פיתוחים טכנולוגיים מהשנים האחרונות, מתאפשר שימוש בסחף גנטי כטכנולוגיה מלאכותית לשינוי מבנה גנטי של יצורים חיים כולל צמחים. עם זאת, שחרור לא מבוקר של טכנולוגיה זו עלול לגרום לאיבוד שליטה, ולגרום נזק בלתי הפיך למערכות האקולוגיות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לעמוד על הקשר שבין הקישוריות של האוכלוסיות, וההתפשטות של הדחף הגנטי בהן. על מנת להבטיח את עתידה של טכנולוגיה זו פותח מודל מתמטי המתאר התפשטותם של דחפים גנטיים ברשת אוכלוסיות. התוצאות הראו שלקישוריות של אוכלוסיות השפעה משמעותית על התפשטות הדחף, ושניתן לחזות את התפשטותו ברשת. הניתוח הנ"ל מבוסס על הבחנה בין הרשתות לפי המבנה הטופולוגי שלהן. תוצאות המחקר מלמדות שבתוכניות השמה עתידיות בטבע חשוב להתחשב במבנה של הרשת. המחקר מהווה שלב משמעותי בפיתוח טכנולוגיה זו וצעד חשוב בדרך לניסויים פרקטיים ושימוש עתידי בטבע.