הרפורמה הגרגוריאנית הייתה תהליך פנים כנסייתי כנגד כוחות סקולריים ברי השפעה - האצולה והקיסרות. בסוף המאה ה-11, בעקבות הרפורמה, פרץ מאבק בין האפיפיור לקיסר בנוגע לטקס מינוי הבישופים, האינווסטיטורה. בעבודתי בדקתי מה הזיקה בין הרפורמה הגרגוריאנית לכוחה של קיסרות האימפריה הרומית הקדושה, האימפריה ששלטה אז על שטחי גרמניה ואיטליה של ימינו, במטרה להבין עד כמה נחלשה הקיסרות כתוצאה מהרפורמה ומה היו יחסי הגומלין בין שני הכוחות: דת (כנסייה) ומדינה (קיסרות). על בסיס ניתוח מקורות היסטוריים בחנתי את השינויים בכוחו של הקיסר בשלושה היבטים: כוח פוליטי - יכולת השליטה של הקיסר בעם ובכנסייה, כוח אידיאולוגי- כוח הנובע מתפיסות שונות כלפי הקיסרות, וכוח כלכלי- אותו משיג הקיסר מצבירת הון ונכסים, בעיקר אדמות. הראיתי שבעקבות המאבק הקיסרות נחלשה בכל שלושת ההיבטים והפכה להיות כלי המשחק של האצולה הגרמנית, שניצלה את המאבק כדי להתחזק.