במאמר מ 1914- כתב משה סמילנסקי, כי הכל יש בשיטות הציוניות, מלבד דבר אחד - ״תשומת לב לאותם האנשים, אשר התיישבו בארצנו לפנינו". סמילנסקי קבל על דלותו של העיסוק הציוני בשאלת היחס לערבים בארץ.
שאלת המחקר המרכזית הייתה: האם התקיים במסגרת השיח הציוני דיון מהותי, רציף ומעמיק בסוגיית היחס לערבים בארץ או שלחילופין הייתה זו" שאלה נעלמה" ( כפי שכינה אותה יצחק אפשטיין כבר ב- 1907) שהעיסוק בה נבע אך ורק מכורח הנסיבות. המחקר מעמיק בשיח הציוני בתקופת התבססות היישוב הציוני בארץ, באמצעות ניתוח מקורות ראשוניים ומחקרים ובוחן את דרכי ההתמודדות עם האתגר המרכזי המלווה את היישוב הציוני מראשיתו ועד ימינו.
מהמחקר עלה כי בדרך כלל אכן נטתה ההנהגה הציונית להדחיק סוגיה זו, והיא עלתה על סדר היום רק כאשר הבריטים או הערבים הנכיחו אותה.
