בקיץ 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, החליטה גרמניה לפלוש לברית המועצות. על-אף שבראשית הפלישה לברית המועצות, נחלה גרמניה ניצחונות הודות ליתרונות טקטיים שהיו לה טרם ובמהלך הפלישה, בהמשך, כשלה במטרתה לכבוש את ברית המועצות, ונסוגה מאדמת רוסיה ב-1943. מדוע כשלה גרמניה בכיבוש ברית המועצות?
המחקר האקדמי עד כה עסק בשאלת כישלון הפלישה הגרמנית דרך בחינה בנפרד של גורמים שונים, כגון הערכות שגויות, קבלת החלטות שרירותיות, והיעדר תיאום ושיתוף פעולה בין גרמניה לשאר מדינות הציר. במחקר זה, התמקדתי בליקויים בהתנהלות ההנהגה הגרמנית שפגעו בביצועיה במערכה בברית המועצות, ובחנתי את כישלון הפלישה באמצעות מודל הסברי מקורי, שמשלב בין שלושת הגורמים שעד עתה הוצגו בספרות המחקרית בנפרד. ממחקרי עולה שהכישלון הגרמני נגרם מהתמזגות סינכרונית של מספר היבטים: שלושת הגורמים תרמו כל אחד ישירות לכישלון הפלישה ובמקביל גם השפיעו הדדית זה על זה, וכתוצאה ממשקלם המשותף כשלה גרמניה בניסיונה לכבוש את ברית המועצות. המודל החדשני שהצגתי במחקר יכול לשמש לבחינת הצלחתן או כישלונן של מערכות ופלישות צבאיות אחרות במהלך ההיסטוריה.
