פרומונים הם מולקולות ריח המיוצרות בגוף בע"ח ומשמשות להעברת מידע בין פרטים. אחת התופעות המעניינות בתחום התקשורת הפרומונית היא הזיהוי האינדיבידואלי, במסגרתו יכול פרט אחד לזהות פרט אחר לא לפי תכונות בלבד (מין, זוויג וכו'), אלא כאינדיבידואל. המחקר בנושא נסוב סביב שתי תיאוריות מרכזיות – האחת התולה את התהליך בחלבונים מסוג MHC והשנייה – מסוג MUPs. לשתי התיאוריות יש ביסוס אמפירי המונע הכרעה ביניהן. במחקר נבדקו את תגובתם של עכברי מודל לסטימולציות ריח שהכילו את שני החלבונים השונים. מצאנו כי היתה תגובה מובהקת, וכי ההבדל בתגובת העכברים בין החלבונים היה מינורי, ומכאן ניתן להסיק כי שני החלבונים משתתפים בזיהוי. מסקנות אלו פותחות פתח למרחב הסתכלות חדש ובעל פוטנציאל מדעי-טכנולוגי על התופעה. למשל, ניתן יהיה להימנע מהדברה מלאכותית של יבול דרך הרחקת מזיקים ובע"ח באמצעות "פתיונות" ולהשתמש בפרומוניים דוחים.
